Nintendo Switch – האם כדאי לקנות?

באוקטובר של שנת 2016, שוחרר הטריילר הראשון והבלתי צפוי של קונסולת ה-NIntendo Switch, שעד אז הייתה רק בגדר שמועות ונקרא בכלל NIntendo NX. מספר חודשים אחר כך, ה-Nintendo Switch יצא אל העולם. הוא שבר שיאי מכירות, החזיר את NIntendo למגרש של הגדולים, ולמעשה, פתח את שלל המשחקים הבלעדיים שיש ברשותה לכלל קהילת הגיימרים. למה אני מתכוון בזה אתם שואלים? טוב, אז זה לא סוד שחברת Nintendo היפנית מחזיקה במספר נכבד של משחקים בלעדיים, שנגיד את זה בעדינות, לא מדברים אל הקהל הרחב. אין באף אחת מהקונסולות שלה משחקי יריות (יש מספר בודד כמו Call of Duty: World at War ל-Wii), אין משחקי ספורט, ובכלל,  התמיכה של חברות צד שלישי היא דלה. מה ששמר תמיד על קהילת המעריצים הקטנה יחסית, אבל נאמנה.

למה לי נינטנדו?

אז למה אני נותן לכם את פסקת הרקע הארוכה הזאת? מכיוון שגם אני הייתי מאותו קהל שלא התלהב. חברת Nintendo והמשחקים שלה מעולם לא משכו אותי ומעולם לא החזקתי קונסולה שלהם (דבר שגם נכון להיום). ועכשיו, עם ההשקה המפוצצת של ה-Nintendo Switch ועם ההכרזות על תמיכות של חברות צד שלישי כמו EA, 2K ואפילו Bethesda, אני שואל את עצמי "למה לא לקנות?" אז למה באמת לא לקנות את ה-Nintendo Switch?

אחת הבעיות של ה-Switch (פשוט אקרא לה בקיצור מכאן והלאה) היא שהליינאפ של המשחקים הוא דל בלשון המעטה. אבל רגע, אם לפני שתי שורות ציינתי שחברות צד שלישי לוקחות חלק בהתאמת משחקים, אז למה עכשיו אני אומר שהליינאפ הוא דל וחסר תוכן? את התשובה לכך אני לא באמת יודע. כאשר ה-Switch הושקה, כמות המשחקים שהיו לה הייתה לא פחות ממבישה. ההשקה כללה משחק "מסיבה" אחד בשם 1-2 Switch, את המשחק The Legend of Zelda: Breath of the Wild (משחק הדגל שגרם לספייק גדול במכירות), ועוד כמה משחקי אינדי כמו Shovel Knight (המצוין). כמו כן, המשחק Just Dance 2017, שבהתחשב בזה שהוא קיים לשאר הפלטפורמות כבר חצי שנה, זה לא ממש "מפתה".

נעזוב לשנייה את כל המסביב. אני באתי לספק התרשמות מה-Switch. אז בגדול, ה-Switch היא לא קונסולת משחקים "מקצועית", עדיין יש את הרגשת הארקייד שקיימת בכל הקונסולות של NIntendo. כאילו הקונסולה מיועדת למשחקים יותר "קז'ואלים" ופחות רציניים. אבל, למרות (ואולי בגלל) ההרגשה הזאת, כאשר שיחקתי על גבי ה-Switch נהניתי מאוד. למרות ששיחקתי רק ב-Mario Kart 8.

איך זה עובד?

בגדול, ל-Switch יש שני מצבים. המצב הראשון הוא שהקונסולה נמצאת ב-Dock ("עוגנת"), והמצב השני הוא שהיא ניידת לגמרי. לדעתי, החלטה זו היא קצת בעייתית. בדרך כלל, כשמפתחים קונסולה ולא סגורים על הייעוד שלה (במקרה הזה, אם היא ניידת או נייחת), היא נכשלת. אבל, ה-Switch לא ממש נכשלה. להיפך, היא מכרה הרבה מאוד עותקים והצליחה מאוד, למרות הבעיות הרבות שציינתי קודם לכן (והבעיות שאני אציין גם בהמשך).

נתחיל במצב הנייד של הקונסולה. כאשר ה-Switch במצב הנייד שלה, החוויה היא כיפית ויוצרת וייב חיובי לכל הדעות. נכון, כאשר הקונסולה היא (אני מתייחס ל-Swtich כזכר אבל קונסולה היא נקבה) ניידת, הרזולוציה יורדת ואיתה גם יש שִנמוך גרפי. אבל, לי אישית אף אחד מהדברים האלה לא הפריע (אחרי הכול, אם אני רוצה גרפיקה טובה אני הולך לשחק במחשב שלי) ואני נהניתי הרבה יותר מהמצב הנייד של ה-Switch מאשר המצב הנייח שלו. בעצם, המצב הנייח של ה-witch, כאשר משחקים שני אנשים ויותר, מכריח אתכם להשתמש בשטות הזאת בגודל עפרון  שנקראת "שלט" (נדמה לי שהשם הרשמי הוא Joycos). נכון, אפשר לקנות עוד שלט ואז לשחק כמו אנשים נורמליים ולא לחטוף דלקת פרקים, אבל עוד שלט = עוד כסף. והעובדה ש-Nintendo שיווקה את הקונסולה (בכוונה או לא בכוונה) בתור משהו שמכיל כמעט ורק Party Games, לא מוסיפה לתסכול.

אם כבר דיברנו על Party Games, אעבור להתרשמות שלי מהמשחק Mario Kart 8. לדעתי, הכנסת המשחק Mario Kart 8 לקונסולה זה מעשה חכם מצד אחד, ומעשה ממש מעורר רחמים מצד שני. למה מעורר רחמים? כי בהתחשב בזה ש-Mario Kart 8 יצא בשנת 2014 והוכנס עם שינוי מינורי לקונסולה חדשה שיצאה בשנת 2017, אפשר להבין של-Nintendo היה מחסור חמור במשחקים אותם יכלו לשים על הקונסולה החדשה שלהם. מה שמחזיר אותנו לטיעון שאומר שאין מה לקנות קונסולה בלי משחקים.

המשחק Mario Kart 8 – משחק מירוצים רציני

אבל עזבו את זה, בטוח הבנתם של-Switch אין הרבה משחקים בארסנל שלה. אבל, אני פה כדי  לדבר על מה שיש, לא לתהות מה היה קורה אם. אז בנימה זו, נתחיל עם ההתרשמות שלי מ-Mario Kart 8 (זהו לא סיקור, כי לא שיחקתי בו מספיק) ואיך המשחק מוציא את המיטב מן הקונסולה. במבט ראשון, ל-Mario Kart 8 אין הרבה מה להציע. יש שלושה מצבי משחק בסיסיים: שחקן יחיד, 2-4 שחקנים, ו-Multiplayer (אותו לא שיחקתי). אבל כאשר מעמיקים לתוך כל אחד ממצבי המשחק הללו מגלים שכל אחד מהם מלא בתוכן.

למעשה, מצב השחקן היחיד והמצב ה-Couch Co-op הם זהים לחלוטין בכל מה שקשור לתוכן (חוץ מהעובדה שמשחקים עם עוד אנשים צריך להשתמש ב-Joycons). מצבי משחק אלה כוללים את ה-Grand Prix, Vs Battle, ועוד מוד שדומה ל-Time Trial (לא שיחקתי בו). למעשה, רוב התוכן ורוב ההנאה נמצאת ב-Grand Prix. ה-Gran Prix הינו מרוץ ארוך אשר מתפרס על גבי שמונה מרוצים שונים וכל מרוץ שכזה כולל בתוכו ארבעה מסלולים שגם הם שונים אחד מן השני. מצב משחק זה הוא מהנה במיוחד, הוא מספק את כל מה שצריך להיות במשחקי מרוצים. מסלולים חדשניים ושונים (כל מסלול לא דומה לקודם), הרגשת סיפוק והצלחה, ובחירת דרגת קושי לפי הרמה שלך. את מצב ה-Vs Batlle פחות שיחקתי. אבל בגדול, מדובר על זירה פתוחה שבה ה-Power Ups שמקבלים משומשים במטרה להרוס את האויבים ולהוציא אותם מחוץ למשחק. ולא במטרה לעקוף אותם כמו שה-Grand Prix עושה. מי ששיחק בעבר ב-Mario Kart יידע מה ה-Power Ups הללו, הם נעים בין צבים שאותם אתם זורקים על האויבים שלכם (איפה אתם PETA??), בננות שאתם משאירים מאחורה או סתם Boost למהירות.

שורה תחתונה:

בשורה התחתונה, ה-Switch היא קונסולה נהדרת. כשהיא במצב הנייד שלה היא מאוד קלה לתפעול. המסך גדול, הממשק נוח והמקשים מגיבים מהר. הבעיה העיקרית מגיעה עם המצב הנייח שלה ככלל ושלטי ה-Joycons בפרט. אם אפשר בכלל לקרוא להם שלטים. זה נראה כאילו Nintendo רצתה באופן מכוון שהצרכנים יקנו עוד שלטים ובכך הם ישיגו עוד כסף. אבל, הדבר הבעייתי יותר הוא החוסר במשחקים. כרגע, הארסנל של המשחקים הוא דל ביותר, נכון יהיו עוד משחקים בהמשך אבל כרגע אפשר לספור על יד אחת את כותרי ה"חובה" של הקונסולה (וחלקם הם כותרים ישנים או זמינים לקונסולות אחרות). ולסיכום, אין סיבה לקנות את ה-Switch כרגע.