אני-מה?

האם ידעתם, שממש מתחת לאפכם, צמחה לה קהילה שרק הולכת ומתרחבת, שכל עיסוקה סביב סדרות אנימציה, קומיקס ותרבות יפן?

האמת היא, שאני יוצאת מנקודת הנחה שכל מי שיקרא את המילים הללו נתקל אי אלו פעמים בחייו באנימה.

זוכרים את ערוץ הילדים? ומה עם חינוכית? כל אלו שידרו אנימות; גברת פלפלת, המומינים, דרגון בול זי, דיג'ימון ופוקימון ועוד שורה ארוכה של סדרות שאם תנסו להיזכר, אני בטוחה שתגלו שגם אתם צפיתם בהן!

בניגוד למה שחושבים, אנימה היא הרבה יותר מסתם סרטים מצוירים יפנים, היא מדיום.

מה זה אומר?

עולם הקולנוע לדוגמא, הוא למשל מדיום עצום בפני עצמו מורכב מהמון ז'אנרים; דרמה, אקשן, רומנטיקה, קומדיה ועוד.

קחו את כל אלו ותעתיקו אותם מהעולם "האמיתי" לכדי ציור, והופ! קיבלתם מדיום חדש.

מדובר באמצעי שמטרתו להעביר מסרים, בדרך ייחודית משלו. המשמעות היא שגם בתוך העולם המצויר והילדותי לכאורה, תוכלו למצוא סדרות וסרטים המוגדרים כ- R Rated כלומר פונים לקהל בוגר מגיל 18 ומעלה, בדיוק מאותן סיבות בגינן סרטים וסדרות לא מצוירים נכנסים תחת מגבלת הצפייה הזו.
בעצם, לאהוב אנימה זה בדיוק כמו לאהוב סרטי קולנוע. רק, כמו שכבר הבנתם, בציור והנפשה.

בונוס קטן: האם ידעתם שלפחות רוב רובן של סדרות האנימה, התחילו את דרכן כמנגה? כלומר, קומיקס יפני?

(כן, לגמרי רצינית!)

אולי כדאי להתחיל מההתחלה, במה בעצם מדובר?

ובכן, מנגה היא סגנון הקומיקס היפני, אנימה היא קיצור יפני למילה Animation, שעם פריחתו של המדיום הפכה למילה בינלאומית שמשמעותה – הגדרה לסגנון האנימציה היפני.

חשוב לזכור, שרוב האנימות מבוססות על חוברות מנגה שעובדו לסדרות, ממש כמו שסרטים וסדרות אמריקאיות כמו באטמן וספיידרמן החלו דרכן כחוברות קומיקס עד שהגיעו למסך הגדול.

בנוסף , כדאי להזכיר את העובדה שלא כל האנימות מצליחות בעולם המערבי. נכון שכמעט בכל חודש יוצאות סדרות אנימה חדשות ביפן, אבל לא כולן חוצות את הים ומתורגמות לטובת הקהל המערבי.  לכן, גם אם נדמה לכם שצפיתם בסדרות אנימה רבות בערוץ ג'טיקס, ערוץ הילדים, חינוכית וכל השאר, הרי שמדובר בפחות מ- 5% מכל סדרות האנימה הקיימות.

את מקורה של תרבות המנגה ניתן לתעד מתחילת המאה ה-12 לספירה. באותה תקופה לא קראו לה מנגה או קומיקס, אלא Ukiyo-e  מדובר בטרנד החלפת תמונות עתיק, כאשר הפופולאריות הגדולה ביותר הייתה של תמונות המתארות ארוטיקה ופורנוגרפיה. במאה ה-18 החלו למכור מגילות כתובות בהן תוארו סיפורים וסיטואציות באמצעות ציורים בעיקר. כך בעצם תיעדו היפנים את ההיסטוריה שלהם ואת חוויותיהם האישיות. במהלך המאה  ה-19, התפתחה תרבות הקומיקס היפנית במקביל להתפתחות תרבות הקומיקס המערבי והחלו להיבנות אותם המאפיינים הייחודיים לה, המבדילים אותה מכל סגנון קומיקס אחר בעולם.

הגל הגדול של קאנאגאווה, מתמונות ה-Ukiyo-e המפורסמות ביותר

סרטון האנימה הראשון

בשנת 1907 נוצר סרטון האנימה הראשון – Katsudo kashin שהורכב מ-50 פריימים ונמשך כ-3 שניות בלבד. אחריו החלו להיווצר סרטונים קצרים נוספים בהתפתחות איטית מאוד, שנעצרה במלחמת העולם השניה כאשר ממשלת יפן דרשה מהיוצרים ליצור סרטי תעמולה ומורל ברוח היפנית.

המלחמה עצמה השפיעה מאוד על תרבות האנימה והמנגה ביפן, ויוצרים רבים ששרדו את המלחמה יצרו סרטים המתעדים את הזוועות האישיות שלהם, לדוגמא הסרט Barefoot gen המתעד את חייו של הבמאי לפני, בזמן ואחרי הפצצה בהירושימה למשל,  וכן בוימו סרטים המדמים את החיים ברוח המלחמה (Grave of the fireflies). בנוסף חשוב לציין, שמאז ועד היום ניתן לראות השפעות מהמלחמה על הסדרות המודרניות, כאשר אחת  המפורסמות שבהן היא הסדרה  "Full metal alchemist", העלילה עצמה אינה קשורה למלחמה, אך היא מתרחשת במקביל אליה, ונראים בה אזכורים רבים לקיומה של המלחמה.

פוסטר של האנימה Full metal alchemist

פוסטר הסרט Grave of the fireflies

מהקומיקס למסך הגדול

בשנת 1964 התרחב מדיום המנגה מחוברות הקומיקס למסכים, ונוצר מדיום חדש – אנימה. בשנה זו יצאה לאור סדרת האנימה הראשונה, אסטרו בוי שאף חצתה את הים והיוותה אבן הפינה לתרבות האנימה ביפן, שכן מיד אחריה החלו להיווצר סדרות וז'אנרים המוכרים עד היום.

תור הזהב של המדיום החל בשנת 1980 כאשר סדרות רבות החלו להכנס לתודעה של העולם המערבי, ולגבש קהל אוהב ונאמן.

אנימה כחול-לבן?

מתי כל הכיף הגיע לארצנו הקטנה? ובכן, אפשר לומר שההתעניינות ביפן תפסה תאוצה בישראל של שנות ה-80, לאחר שהנושא החל לפרוש כנפיים אל מעבר לאוקיינוס, אל העולם המערבי. באותו זמן, מיעוט של  "משוגעים לדבר" שחיו, טיילו או חקרו את יפן, קידמו את האהבה והתרבות אליה בעת חזרתם לישראל. המושגים "אנימה", "מנגה" ו"אוטאקו" (מילה יפנית שמשמועתה 'מעריץ') עדיין לא היו נפוצים, אך מאז ועד תחילת שנות ה-2000, סדרות וסרטים כאלו שודרו בערוצי ילדים בארץ, ואם ננסה להזכר – נגלה שרובנו גדלנו עליהן, גם אם לא הכרנו את המושגים הנ"ל.

התופעה כאמור, החלה לצבור תאוצה בתחילת שנות ה-2000, כאשר על מסך הטלוויזיה החלו להופיע סדרות בעלות סממנים מודרניים של המדיום, כולל סדרות אנימה הפונות לקהל הבוגר יותר. בשנת 2004 נפתחו ערוצי אנימה בלווין ובכבלים, ובהם שודרו סדרות וסרטים בשפת המקור, הפונות לקהל מגוון. זמן קצר לאחר מכן החלו ערוצים נוספים לשדר את המדיום, ואף בקולנוע החלו להקרין סרטים בשפת המקור עם הגבלת גיל במידת הצורך, שכן אנימה בשונה מסדרות אנימציה מערביות אינה נתפסת ככזו הפונה אך ורק לילדים, אלא למגוון גילים רחב יותר.

יש לציין, שההשפעה של יפן על ישראל כיום, נובעת בעיקר מהתעניינות הקהל בתוצרים הפופולרים של התרבות, המהווים פתח לסקרנות גם לגבי יפן ההיסטורית הקלאסית, והיבטים נוספים כגון חשיפה לשפה חדשה, תרבות מוזיקה, וכן חשיפה לתרבות ה-Cosplay (costume player) המאפיינת את יפן.

קשה להצביע על הזמן המדויק שבו הנושא הפך לשכיח בישראל, אך ניתן פחות או יותר להבין מתי ואיך הכל התחיל; אי שם בסוף שנות ה-90, האינטרנט החל לחדור לחיי היומיום ופתח צוהר למגוון אפשרויות ומידע נגיש לכל המבקש. בין היתר, האינטרנט הציע את האפשרות להתחבר עם בני אדם מכל קצוות תבל, החלו להיווצר 'רשתות חברתיות' – פורומים, צ'אטים ותכנות תקשורת נוספות אפשרו לחלוק מידע בנושאים מגוונים, בין היתר גם בנושא בו אנו עוסקים. הקשרים הוירטואלים שנוצרו עברו תוך כמה שנים מהמסך הקטן למציאות (חשוב לזכור שבאותה תקופה, הדור הראשון של האוטאקואים בארץ הורכב מתלמידי תיכון, חטיבה ויסודי, ומעט מאוד חיילים ולכן התהליך היה איטי מאוד). במפגשים קהילתיים במקומות ציבוריים, ולאחר מכן הפכו לקשרים אישיים יותר – חברויות שנמשכות עד היום.

בשנת 2005 הרימו את הכפפה חן וויס וליבת רוזנסטוק, שהבינו את הצורך במקום מפגש אחד המרכז את כל עולם האנימה והמנגה ואת מעריציו הישראלים (בהשראת כנסים דומים בחו"ל), ובעזרת גב כלכלי מההורים והמון תעוזה, יצא לדרך כנס אנימה-קון הראשון בישראל, בביתן 10 הצפוף שבגני התערוכה בתל אביב. הכנס הקטנטן מנה פחות מ-700 איש והיה כמעט ריק מתוכן.. בשנת 2006 הצמד הריץ כנס נוסף, שהתפרש הפעם גם על ביתן 11.

תבוא, נארגן אותך

שנת 2007 היוותה עליית מדרגה משמעותית בהתפתחות קהילת האנימנגה בישראל, כאשר קבוצת חברים בקהילה הקימו את "אמא"י – ארגון אנימה ומנגה ישראל", האחראי על הכנסים, הפעילויות ותכני האנימנגה בארץ. מטרתם העיקרית הייתה "לייצג את הקהילה בשלמותה ולהוות בית חם הפורץ את גבולות המחשב ומפגיש בין חברי הקהילה השונים ע"י ארגון וסיוע בהרמת פרויקטים וארועים המייצגים את תחומי העניין של הקהילה".) מתוך האתר הרשמי של הארגון) מאז ועד היום, הארגון מקיים את כנסי הדגל שלו; "הארוקון" בפוריים, ו"כ"אמי" בחופש הגדול המונים כיום בין 3000-4000 משתתפים, ובנוסף מקיים אירועים קטנים ופרויקטים כגון המנגה-קפה, ופרויקט הספריה, ואף פועל יחד עם גופים כגנים הבוטניים בירושלים, וגופים רשמיים כשגרירות יפן, ותורם רבות ליחסים בין ישראל ליפן. לאורך כל תקופת קיומו, הארגון פעל בצורה לא רשמית בארץ, עד שבתאריך 14.11.16 קיבל הכרה כעמותה רשמית במדינת ישראל.

כנס כאמ"י 2017

כנס הארוקון 2017