סקירה בדקה—Wolfenstein II: The New Colossus

לאף אחד אין זמן לקרוא סקירות ארוכות ומשעממות. אנחנו יודעים את זה ורוצים להקל עליכם (וגם לפעמים על עצמנו), את הסקירה הזאת תסיימו לפני שמחוג השניות יראה 60. צאו לדרך!

המשחק Wolfenstein II: The New Colossus ממשיך את הסיפור של גיבורינו האהוב B.J. Blazkowicz, ממש מהנקודה שבה נגמר המשחק הקודם: Wolfenstein: The New Order. גיבורינו האהוב חוזר להרוג נאצים כשיש לו מטרה אחת בראש: לטהר את העולם מהשלטון הדיקטטורי של היטלר (כן, הוא חי בעולם האלטרנטיבי הזה). העלילה עצמה חזקה ויש לה נרטיב מצוין שיגרום לכם להמשיך לשחק ולא לעצור. הבעיה שלי עם העלילה היא שזה נראה כאילו לחברה המפתחת, MachineGames, קצת נגמרו הרעיונות אז הם הולכים לאיבוד, אך ברוב המשחק העלילה חזקה מאוד, כפי שציינתי קודם.

מי ששיחק במשחקים הקודמים יודע שסדרת Wolfenstein עוסקת בעיקר במשחקיות המטורפת ופחות בעלילה, והמשחק The New Colossus הוא לא יוצא מן הכלל. המשחקיות זורמת, כיפית ומלאת אקשן. היה שווה לחכות שלוש שנים בשביל לחזור להרוג נאצים שוב, זה בטוח. למרות שלא הרבה השתנה מאז המשחק הקודם, The New Colossus עדיין זוהר מבחינת משחקיות ונותן לכם תחושה שאתם צבא של איש אחד, ושהתפקיד היחיד שלכם הוא להיפטר מה-Nazi Scum.

גם האווירה של המשחק היא Top-notch. אם זה הגרפיקה, הסאונד, הדיבוב או הכתיבה, נראה ש-MachieGames עשו הכל בצורה כמעט מושלמת ודאגו לזה שנקבל משחק שמושך אתכם פנימה אל תוך העולם שלו וגורם לכם להרגיש שאתם באמת נמצאים בשנות ה-60, תחת הכיבוש הנאצי. אני רק אזהיר ואגיד מראש שהמשחק מלא במראות קשים וברוטאלים ואינו קל לצפייה. יש שם רצח, אפלייה על רקע דתי או גזעי (טוב נו, נאצים), התעללות בחפים מפשע וכו'. אז אם לא תוכלו לעמוד בזה, הייתי אומר שתוותרו על המשחק. אבל אם אתם חזקים מספיק, Wolfenstein II: The New Colossus הוא יצרית מופת שכל אוהב FPS חייב לשחק.

אם אהבתם את הכתבה ואתם רוצים לקרוא עוד כתבות בנושא, עקבו אחרינו בדף הפייסבוק שלנו.