שלחתי היום חבילה בדואר. לא סתם, אלא EMS Express בינלאומי, פסגת ההיצע שלהם.
סניף א, ליד הבית: בוקר. 6+ אנשים ממתינים. רק אשנב אחד פעיל וגם הוא הלך להביא משהו.
טוב, כולם עושים סידורים בבוקר. אקפוץ בצהריים.
סניף ב, ליד העבודה: 10:50 (שעה ששיערתי שתהיה פחות עמוסה). 10+ אנשים ממתינים. רק אשנב אחד פעיל. אין מצב שאני מחכה חצי שעה בשביל חבילה.
סניף ג, רחוק יותר: רק אשנב אחד פעיל (למה בונים את היתר?), אבל איזה יופי – רק אדם אחד לפני. תורי. באתי מצוייד עם מדבקות ובהן הכתובת, אבל הן לא שוות כלום כי מסתבר שהטופס עדיין על נייר קופי.
בעודי חורט על הנייר כתובת בהולנדית (כדי שיעבור) מצאתי את עצמי חושב שכבר צריכה להיות דרך טובה יותר. זכרתי במעומעם משהו עם WWW, מהפכת המידע, ענן… אבל בתוך אותו סניף עם מספרי המתנה מנייר, כיסאות מפלדה ועט פלסטיק זול זה הרגיש כמו חלום רחוק.
בדרך החוצה שמתי לב לפרסומת: חשוב לך שהחבילה תגיע ליעדה? רק דואר רשום!
