אמא, איך הכסף בא לעולם?

אמא, איך הכסף בא לעולם?

אנחנו מלמדים את הילדים שלנו איך באים ילדים לעולם, אבל איך הכסף בא לעולם? גם את זה צריך ללמד אותם.

בואו נדבר על סקס. כילדה אני זוכרת שאמא שלי נכנסה לחדר, דחפה לי ספר של רות וסטהיימר "אהבה ראשונה: הדרכה מינית לבני-הנעורים" ואחלה לי בהצלחה. "תקשיבי, אני לא יודעת איך לדבר איתך, אז קניתי לך ספר. תקראי," זה כל מה שהיא ציינה, יצאה וסגרה את הדלת ומאז לא דיברנו עוד על הנושא. אין ספק שלדבר עם ילדים על יחסי מין ואיך באים ילדים לעולם יכול להיות מאוד מביך.

גם לדבר על כסף יכול להיות מביך לא פחות.

לדבר על כסף זה מביך

אני לא מכירה היום הרבה ספרי ילדים ונוער בסגנון "השקעה ראשונה: הדרכה פיננסית לבני נעורים", ואני בטוחה שגם אתם לא, את הידע שאני חולקת פה איתכם למדתי בעשר אצבעות ו-3 ילדים; כאמא לבת (11) ושני בנים שובבים (7,4) אני משתדלת ללמד אותם כמה שיותר על כסף וכל המשתמע מכך.

כסף. איזו מילה מלחיצה. אני זוכרת שכילדה אסור היה לי לספר כמה קנינו, איפה קנינו, למה קנינו. אפילו בתוך המשפחה הגרעינית לא דיברנו על כסף. לא לימדו אותי לנהל חשבון בנק, איך לכתוב צ'קים למדתי בכיתה י' באיזה שיעור על התנהלות פיננסית.

כאמא החלטתי שגם מיניות וגם כסף יהיו נושאים שנדבר עליהם בפתיחות בבית שלנו. אני החלטתי שכשהילדים שלי ישאלו אותי: אמא, איך הכסף בא לעולם? אני אהיה מוכנה מראש עם תשובה בגובה העיניים, כזו שלא הולכת סחור סחור ולא מתייפייפת.

חסכני העתיד

אז, אמא איך כסף בא לעולם, או תכל'ס איך מתחילים לדבר עם ילדים על כסף?

כדי להבין טוב יותר מה זה כסף, כדי להבין איך לנהל אותו בצורה מיטבית, צריך כבר מגיל צעיר ללמד אותם שכסף הוא כמו עוגה גדולה שמחלקים להרבה אורחים ואם בסוף נשאר, הם מקבלים ממנה חתיכה. הילדים שלי יודעים שכסף לצעצועים ומשחקים יהיה רק אחרי שכל החשבונות שולמו.

אם תישאלו ילדים מה עושים עם כסף? הם יענו לכם שעם כסף קונים צעצועים, משחקים וממתקים. תבינו, ילדים חושבים בצורה מאוד פשוטה והם לא מבינים שמאחורי המילה כסף מסתתרות מילים גדולות כמו עבודה, משכורת, תקציב, מינוס, השוואת מחירים ועוד.

אתם בטח חושבים לעצמכם "וואי וואי, איזו אמא קשוחה, מסכנים הילדים שגדלים בבית כזה" 😮 .

לצאת מהחנות בלי בכי

אני מניחה שלא פעם נכנסתם עם הילדים לחנות והזהרתם אותם מראש ש"היום לא קונים כלום!"

בטח גם הוספתם מבט זועף בעיניים ונפנוף אצבע מאיים. אך למרות שהם הנהנו בהסכמה והבטיחו להיות ילדים טובים, מצאתם ילד בוכה, צועק ומבקש "תקנו לי! אני רוצה משחק! אבל כזה אין לי בבית!"

איך יוצאים מהמבוכה? קונים להם משהו כדי שישתקו והבכי יפסק.

אבל בעצם לימדנו אותם שאנחנו נכנעים לכל בקשה וחיזקנו את ההבנה שבכי + כסף = צעצועים. מצבים כאלה אפשר למנוע בפשטות ובקלות, אם מסבירים לילדים מאיפה הכסף מגיע.

זוכרים את העוגה שמחלקים לכולם?

אחלה עוגה. אין מתכון

אני בחרתי להסביר לילדים שלי שכסף הוא תמורה לעבודה שאותה אני מבצעת וזה ממש לא קל להשיג אותו. אני מסבירה להם שעבור הכסף אני ואבא עובדים במשך חודש שלם ורק בסופו אנחנו מקבלים את התמורה, שהיא המשכורת. מתוכה, אנחנו משלמים חשבונות:

משלמים על הבית – כדי שיהיה איפה לגור

משלמים על אוכל – כדי שלא נהיה רעבים

משלמים על מלבושים – כדי שלא יהיה לנו קר

משלמים על דלק – כדי שנוכל לנסוע לסבא וסבתא ולטיולים (כשמתאפשר)

משלמים על החשמל – כדי שיהיה אור, וכדי שמוצרים כמו מקרר (ששומר על האוכל) או מזגן (שמקרר בקיץ ומחמם בחורף) יוכלו לעבוד.

אגב, אם יש לכם מתבגרים תוכלו להוסיף לרשימה זו גם הסבר על תשלומי ארנונה וביטוחים.

לכן, כשאני בחנות ואחד מהילדים מבקש ממני "אמא תקני לי", אני מסבירה שהחודש עדיין לא שילמנו את כל החשבונות ולכן אני לא יכולה לקנות לו את מה שרצה ובאופן פלא זה עובד!

אין ספק שבפעמים הראשונות הילדים מתרגזים וכועסים, אבל כשהם רואים שאנחנו עקביים בתשובות שלנו ולא קונים להם את מבוקשם, הם מבינים שיש סדר עדיפויות כלכלי.

סיפור מהחיים על הילדים שלי

לפני כמה שנים לקחתי את בתי הגדולה ואת בני האמצעי לסיבוב בקניון. לפני שנכנסו הסברתי שאנחנו קונים רק את מה שצריך ולא מעבר. כשעברנו ליד חנות הצעצועים, הבן שלי התחיל לבכות, לבקש שניכנס ולצעוק "רק את זה אמא, אין לנו כזה בבית!" ואני…עמדתי על שלי ואמרתי – לא!

בתי הגדולה, אחזה בידו, התכופפה לעברו ואמרה: "לא כל פעם שהולכים לקניון צריך לקנות משהו". היא הייתה בת 5 והוא היה בן 3.5. הסתכלתי עליה בגאווה, רק בת 5 וכבר הבינה שלא תמיד חייבים לקנות.

לא. לא חייבים לקנות בכל פעם שהולכים לקניון או בכל פעם שעוברים מול חלון הראווה של חנות מושכת.

אפשר לצאת בידיים ריקות. זה בסדר גמור.

ילדים שמבינים את המסרים האלה, לא בוכים כשאומרים להם לא.

למה לו יש ולי אין?

כשהילדים שלי מבקשים משהו שיש אצל חברים, אני מנצלת את ההזדמנות להסביר להם שהדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר. להורים של החבר יש את הרצון והיכולת לרכוש את המשחק או את הבגד, בעוד שאני ואבא בוחרים לחסוך את הקניה הרגעית עבור משהו יקר יותר. למשל, לחסוך לקראת אירוע בת המצווה של אחותכם הגדולה, או טיול משפחתי לחו"ל.

אני אף פעם לא אומרת אין לנו כסף, זה עלול לעורר אצל הילדים תחושת עוני. אני מציינת בפניהם שאנחנו ההורים בוחרים להשקיע את הכסף בצורה שונה מההורים של החברים שלהם. אני אגב, לא משאירה את הילדים רק עם התשובה הזו.

אני מציעה להם פתרונות, למשל: להוסיף את הפריט לרשימת המתנות ליום ההולדת, או לרכוש את הפריט מדמי החנוכה שקיבלו מסבא וסבתא או שאני מציעה שימכרו צעצועים בגינה ומהכסף שירוויחו, יוכלו לקנות את מה שהם רוצים.

לא חייבים לקנות ביוקר

לפני כשנה לקחתי את הבת שלי ליום כיף בקניון, היא ביקשה לקנות תיק לבית הספר. מכיוון שכבר חיכו לה בבית שלושה תיקים, סירבתי, אבל הצעתי לה שבמקום תיק, תקנה פאוץ' שגם הופיע ברשימת הקניות שלה. היא הסכימה.

כן, כן אני אמא קשוחה ולא פחדתי לסרב לבת שלי. בלי לעקם פרצוף ובלי לרטון היא פשוט עשתה אחורה פנה בחזרה אל המדף והביאה פאוץ' זול יותר במקום תיק רביעי לאוסף המכובד שלה.

לא ביאסתי אותה. הראיתי לה שאפשר למצוא משהו יפה, במחיר מוזל.

אתם בטח חושבים שזה הוציא לה את הכיף מהיום הזה? ממש לא! דווקא להיפך. כשנפלה לה שן אחרי כמה ימים ושאלתי אותה "מה תרצי מפיית השיניים?" היא ענתה – "הפיה קנתה לי כבר הרבה דברים, אני לא צריכה עוד". כן, היא ויתרה על מתנה כי כבר היו לה מספיק דברים. מדהים!

לסיכום: איך אנחנו יכולים לדבר עם הילדים על כסף?

לדבר על כסף, זה אף פעם לא נעים, אבל ככל שמתרגלים את השיח עם הילדים זה הופך להיות יותר ויותר קל, יותר טבעי ובעיקר יותר מובן. השיח עם הילדים לא צריך להגיע ממקום של הפחדה והסתרות, הם לא צריכים לגדול תחת האמונה המפחידה שצריך "חשוב לחסוך כדי שלא ייגמר" וש"בבית אנחנו לא מדברים על כסף."

ניתן לראות שבעזרת מספר תרגילי חינוך, פשוטים יחסית שהבסיס שלהם הוא הלמידה וההסברים הרציונאליים על "מאיפה כסף מגיע" ו"למה יש לו גבול", אפשר להגיע לשינוי במחשבה וגם בהתנהגות של הילדים שלנו. בין אם הם עוברים מול חלון ראווה נוצץ ומושך ובין אם סתם הם קיבלו "כרטיס חופשי" למתנה נוספת (כמו מפיית השיניים), הם עדיין ידעו לכלכל את מעשיהם בתבונה.

הם צריכים עדיין להבין וללמוד איך כסף מגיע לעולם, בלי סיפורי מעשיות, ולנו ההורים יהיה קצת יותר שקט נפשי ופחות דרמות על רצפת הקניון.