גילוי נאות
Unbiased

הכתבה פורסמה לראשונה ב-Sport 5 Gaming ונכתבה בידי איתי לוקץ’ (עריכה: מתן בנישי, עורך הערוץ). לינק לכתבה המקורית.

“הפרו דורש כישורים. פיפ”א מתחנף לשחקן”

מה המצב אנשים, אני לוקץ׳, בעברי הלא רחוק הייתי מלך הפרו. אני מוזיקאי, קומיקאי, ובעיקר ראפר, אבל כל זה לא רלוונטי לשורות אלה, מה כן רלוונטי? אהבת הפרו. ״ואהבת את הפרו כמו חבר, כי הפרו הוא חבר, חבר אמיתי״. ספר המלאווח, פרק 6, פסוק ד. כשהתקשרו אליי מערוץ הספורט לכתוב ביקורת על המשחק הנפלא ביותר שאי פעם נוצר, כזה שחוטף ביקורת משונאיו הרבים (והם רבים, לצערי) מיד ניגשתי לדגל, למרות שלא שיחקתי כבר שנים, ושאפילו אין בבעלותי פלייסטיישן 4, היה ברור לי שכשקוראים לך להגן על חבר בעת צרה, אתה מגיע, ולא סתם מגיע, מגיע חמוש. אז אירגנתי תחמושת, פלייסטיישן 4, שני שלטים, פרו אבולושן סוקר 2018, וחבר אחד בשם הברנש (הבמאי והראפר).

מה אני אגיד לכם? הפרו הוא עדיין הפרו, משחק כיפי, נהדר, נפלא, וחבר אמיתי, שאפשר להעביר איתו שעות ארוכות במשחקים קצרים ומותחים של עשר דקות, במטרה להשפיל ולגדף את חבריך הטובים, ולזכות בגאוות גלדיאטורים של אנשים ששמנים מידי ולא בכושר בשביל ספורט אמיתי. באתי עם חששות, אני מודה, שמעתי כל כך הרבה נאצות על הפרו החדש, שחששתי, מה יהיה אם הוא לא טוב? מה אני אכתוב? איך אוכל לבגוד בחבר כל כך יקר לאורך כל כך הרבה שנים? למזלי, החששות התפוגגו כלא היו, וגיליתי, שהפרו הוא משחק מדהים, כמו שתמיד היה, הגרפיקה מעולה, המשחקיות כיפית, נוחה אבל דורשת כישורים, בדיוק במידה הנכונה, ואפילו שלא נגעתי בפלייסטיישן שנים, זה היה כמו לרכב על אופניים, מיד זכרתי איך לשחק.
הרבה אנשים עברו לפיפ”א, ובאמת שאני לא יכול להבין אותם.

הפיפ”א לא כיפי. הפיפ”א לא דורש כישורים כמו שהפרו דורש. לשחק פיפ”א אחרי ששיחקת פרו זה כמו לנסוע על פיאט אונו שנת 94 אחרי שנסעת על למבורגיני דיאבלו. הפיפ”א מתחנף, מנסה לרצות את השחקנים בכל מחיר, העיקר שישארו איתו, קל מידי להכניס גולים, כל מסירה עוברת בדיוק לאן שרצית, הוא לא מרגיש מציאותי בשום צורה, לעומת זאת, הפרו ריאליסטי, אתה צריך לדעת לשחק טוב, הבדלי הרמה מורגשים בין שחקן לשחקן, כמו הסמוראים מיפן שהתאמנו שנים על אומנות החרב, הפיפ”א יותר מזכיר את טקן 3, תבחר את אדי, תלחץ מלא על עיגול והכל יהיה בסדר.

בעיני הבחירה בפיפ”א היא בחירה של חסרי הכישורים, קצת כמו לשחק תמיד ברמה הקלה במשחקים השונים, אולי כיפי לעיתים, אבל קל מידי, ולא מאתגר בשום צורה, ואם זה תקף למשחקי RPG (משחקי תפקידים) ו-FPS (משחקים בגוף ראשון), זה תקף שבעתיים למשחקי כדורגל, שהריאליסטיות היא הגורם החשוב ביותר בהם.
ובנוסף להכל, פיפ”א זה שם מעפן.

מעבר לזה שהמשחק לא כיפי, והרבה יותר מידי קל ולא דורש כישורים אמיתיים, איך אפשר לנטוש קבוצה?
אם אתם אוהדים של מכבי, האם תעברו להפועל כשלמכבי תהיה עונה לא טובה?
אם חברכם הטוב מהתיכון, עובר משבר, האם תנטשו אותו ותשאירו אותו לבד? בוודאי שלא!!
נכון, היו שנים שהפרו היה קצת פחות טוב מבדרך כלל, אבל השנה היא בהחלט לא שנה כזו, ומעבר לזה, הפרו הוא חבר, ולא נוטשים חבר בשעת צרה.

כשעזבתי את הבית בגיל צעיר, לא מנסיבות שליליות חלילה, , ילד בן 21 בדירה, ופלייסטיישן 2. ולעתיד פלייסטיישן 3, מי שליוותה את האווירה הנהדרת הזאת תמיד הייתה אהבת הפרו, ימים ארוכים של לקום בשתיים בצהריים ולשחק פרו עד חמש בבוקר. גם כשעברתי דירות, הפרו תמיד היה שם, לבדר, לשמח, לעזור להשפיל אנשים, ולפעמים גם להיות קצת מושפל בעצמך, אבל תמיד הוא היה שם, תמיד. לאט לאט ראיתי חברים קרובים זונחים את הפרו, לא יאמן, חבר כל כך יקר, אבל אני ידעתי, הפרו הוא לכל החיים, הפרו הוא חבר, חבר אמיתי.
אז לסיכום, אל תעזבו את הפרו לעת זיקנה, מה גם, שהוא נפלא, ואין סיבה, כל השמועות הרעות על הפרו שיקריות, אין שום סיבה לשחק משחק כדורגל אחר, הפרו הוא מדהים, המשחקיות מדהימה, הוא כיפי, ויש לו יכולת לבדר למשך תקופה של שנה (עד שיוצא פרו חדש). למקרה שתהיתם, ניצחתי ברוב המשחקים (דרור י׳חלש).
נ.ב.
בנישי, אתה לא מקבל את הפלייסטיישן שלך בחזרה

ראפ.

אם אהבתם את הכתבה ואתם רוצים לקרוא עוד כתבות בנושא, עקבו אחרינו בדף הפייסבוק שלנו.

TekTok logo